חברות

עוד חברה מצטרפת למעגל סביבי, סיפרתי לה כמה קשה היה לי לספר לכולם,
כמה זמן לקח לי "לצאת מהארון".
הטלפון מצלצל, חברת הנערות נוספת בצד השני.
אנחנו אוהבות אחת את השנייה וקשורות בעבותות אלו כבר שנים,
מידי פעם הקשרים נפרצים קלות ואנחנו מאפשרות אחת לשנייה ריחוף עצמי,
כל אחת בעולמה שלה.
יודעות שתמיד אנחנו שם אחת בשביל השנייה, בדיוק בזמן שהשנייה זקוקה לה.
היא, יודעת לפנות כשהיא זקוקה, אני פחות, לוקח לי זמן אבל בסוף זה קורה.
מקשיבה מעבר לאפרכסת הטלפון, היא מכירה אותי, את הסיפור שלי מהעבר, את משפחתי.
יודעת שהסיפור כאן אחר
מעיר שדים מהעבר המשפחתי.
מעיר פחדים וכאב עמוק של משפחה שלמה.
משפחה אהובה ששנים שמרתי עליהם ממכאובים ומעצבות.
מערפילי העבר מענני הכאב והעצב.
השתדלתי תמיד להיות שם בשבילם במקום, בזמן הנכון,
עם החיבוק והחיוך, האהבה הגדולה והרחבה שיש בי לכולם.
האהבה והחום שאחי השאיר בעולם הזה כדי לאפשר לכולנו
להמשיך כאן רק עם זכרונו האהוב.

השדים פוקחים עין, הפיות אליהן מחייכות.
הפחד מציץ מבעד השמיכה ואיתו האופטימיות הידיעה והתקווה.
אנחנו צועדים בדרך שונה, אולי לוטה בערפל אך נקודת היציאה ממנה ברורה.
אולי לא יום מדויק ושעה, 
אבל הידיעה שבסוף הדרך המטלטלת הזו בה יעברו איתי
משפחתי הקטנה המורחבת, האוהבת, הדואגת והמחבקת.
אהובי אוהבי, אהיה בריאה, נקייה מבפנים.
מחוזקת ונפשי מחודשת בכוחות ואהבה להמשך החיים.
התרגשות וחשש רוקדים להם סלוא חשאי,
התרגשות לקראת היופי שבחוויית ההכרות המחודשת עם עצמי, חולשותיי וכוחותיי.
חשש זעיר מפני הלא ידוע, מפני החלק הסוער שיטלטל את גופי
וידרוש ממני משנה אהבה, חמלה וזהירות.

התמסרות לאהבה ולדאגה של הסובבים אותי,
הרפיית עצמי למען יוכלו אחרים ללטף את קוצי ולשמוע את צרכי.
כל כולי מכוונת להקשבה עצמית, אהבה פנימית את נפשי וגופי
וכשכל האהבה והערכה תפרוש זרועות פנימיים בתוכי 

ותחבוק אותי אוכל לבקש את הנכון לי
ולקבל.