עוד חברה מצטרפת למעגל סביבי, סיפרתי לה כמה קשה היה לי לספר
לכולם,
כמה זמן לקח לי "לצאת מהארון".
הטלפון מצלצל, חברת הנערות נוספת בצד השני.
אנחנו אוהבות אחת את השנייה וקשורות בעבותות אלו כבר שנים,
מידי פעם הקשרים נפרצים קלות ואנחנו מאפשרות אחת לשנייה ריחוף עצמי,
כל אחת בעולמה שלה.
יודעות שתמיד אנחנו שם אחת בשביל השנייה, בדיוק בזמן שהשנייה זקוקה לה.
היא, יודעת לפנות כשהיא זקוקה, אני פחות, לוקח לי זמן אבל בסוף זה קורה.
מקשיבה מעבר לאפרכסת הטלפון, היא מכירה אותי, את הסיפור שלי מהעבר, את משפחתי.
יודעת שהסיפור כאן אחר
מעיר שדים מהעבר המשפחתי.
מעיר פחדים וכאב עמוק של משפחה שלמה.
משפחה אהובה ששנים שמרתי עליהם ממכאובים ומעצבות.
מערפילי העבר מענני הכאב והעצב.
השתדלתי תמיד להיות שם בשבילם במקום, בזמן הנכון,
עם החיבוק והחיוך, האהבה הגדולה והרחבה שיש בי לכולם.
האהבה והחום שאחי השאיר בעולם הזה כדי לאפשר לכולנו
להמשיך כאן רק עם זכרונו האהוב.
כמה זמן לקח לי "לצאת מהארון".
הטלפון מצלצל, חברת הנערות נוספת בצד השני.
אנחנו אוהבות אחת את השנייה וקשורות בעבותות אלו כבר שנים,
מידי פעם הקשרים נפרצים קלות ואנחנו מאפשרות אחת לשנייה ריחוף עצמי,
כל אחת בעולמה שלה.
יודעות שתמיד אנחנו שם אחת בשביל השנייה, בדיוק בזמן שהשנייה זקוקה לה.
היא, יודעת לפנות כשהיא זקוקה, אני פחות, לוקח לי זמן אבל בסוף זה קורה.
מקשיבה מעבר לאפרכסת הטלפון, היא מכירה אותי, את הסיפור שלי מהעבר, את משפחתי.
יודעת שהסיפור כאן אחר
מעיר שדים מהעבר המשפחתי.
מעיר פחדים וכאב עמוק של משפחה שלמה.
משפחה אהובה ששנים שמרתי עליהם ממכאובים ומעצבות.
מערפילי העבר מענני הכאב והעצב.
השתדלתי תמיד להיות שם בשבילם במקום, בזמן הנכון,
עם החיבוק והחיוך, האהבה הגדולה והרחבה שיש בי לכולם.
האהבה והחום שאחי השאיר בעולם הזה כדי לאפשר לכולנו
להמשיך כאן רק עם זכרונו האהוב.
השדים פוקחים עין, הפיות אליהן מחייכות.
הפחד מציץ מבעד השמיכה ואיתו האופטימיות הידיעה והתקווה.
אנחנו צועדים בדרך שונה, אולי לוטה בערפל אך נקודת היציאה ממנה ברורה.
אולי לא יום מדויק ושעה,
אבל הידיעה שבסוף הדרך המטלטלת הזו בה יעברו איתי
משפחתי הקטנה המורחבת, האוהבת, הדואגת והמחבקת.
אהובי אוהבי, אהיה בריאה, נקייה מבפנים.
מחוזקת ונפשי מחודשת בכוחות ואהבה להמשך החיים.
התרגשות וחשש רוקדים להם סלוא חשאי,
התרגשות לקראת היופי שבחוויית ההכרות המחודשת עם עצמי, חולשותיי וכוחותיי.
חשש זעיר מפני הלא ידוע, מפני החלק הסוער שיטלטל את גופי
וידרוש ממני משנה אהבה, חמלה וזהירות.
הפחד מציץ מבעד השמיכה ואיתו האופטימיות הידיעה והתקווה.
אנחנו צועדים בדרך שונה, אולי לוטה בערפל אך נקודת היציאה ממנה ברורה.
אולי לא יום מדויק ושעה,
אבל הידיעה שבסוף הדרך המטלטלת הזו בה יעברו איתי
משפחתי הקטנה המורחבת, האוהבת, הדואגת והמחבקת.
אהובי אוהבי, אהיה בריאה, נקייה מבפנים.
מחוזקת ונפשי מחודשת בכוחות ואהבה להמשך החיים.
התרגשות וחשש רוקדים להם סלוא חשאי,
התרגשות לקראת היופי שבחוויית ההכרות המחודשת עם עצמי, חולשותיי וכוחותיי.
חשש זעיר מפני הלא ידוע, מפני החלק הסוער שיטלטל את גופי
וידרוש ממני משנה אהבה, חמלה וזהירות.
התמסרות לאהבה ולדאגה של הסובבים אותי,
הרפיית עצמי למען יוכלו אחרים ללטף את קוצי ולשמוע את צרכי.
כל כולי מכוונת להקשבה עצמית, אהבה פנימית את נפשי וגופי
וכשכל האהבה והערכה תפרוש זרועות פנימיים בתוכי
הרפיית עצמי למען יוכלו אחרים ללטף את קוצי ולשמוע את צרכי.
כל כולי מכוונת להקשבה עצמית, אהבה פנימית את נפשי וגופי
וכשכל האהבה והערכה תפרוש זרועות פנימיים בתוכי
ותחבוק אותי
אוכל לבקש את הנכון לי
ולקבל.
ולקבל.
נעה יקירה, מילותייך כל כך מרגשות, נוגעות...ובעיקר פותחות צוהר לנו, אוהבייך, לגעת ולו במעט במתרחש בתוכך. התמסרי לאהבה ולחיבוקים שאת מוקפת בהם והשתמשי בכוחות שלנו, כולנו, בימים של חולשה או עייפות...כדי שנזכיר לך כמה אהבה וכוחות יש בך.
השבמחקאוהבת מאד,
אבישג
תודה
מחקאוהבת
}{
אוהבת אותך נועלה. קוראת בפעם הראשונה את הדברים שכתבת, מזדהה עם כל מילה, חושבת לעצמי למה עוד לא נפגשנו, גם את יפית הייתי רוצה לפגוש, אכוון את עצמי. וזה יתרחש. חיבוק גדול על היותך.
השבמחקמונהלה
מחקאני מבינה שאנחנו מכירות
אבל אני לא מזהה מי את מהכינוי:)
ורק לפי התגובה שלך ברור לי שאנחנו צריכות להיפגש
אז יאללה אני מחכה לך
חיבוק ענק ותודה עלייך <3