דפים

יום רביעי, 14 בינואר 2015

עלי שלכת נושרים בסתיו :)

הבחילות גואות לפתע
כמו משום מקום
רק כי הוא אמר

השערות שלך, הקצרות הללו
הקוצניות
ההם שההיא קראה להן קווי הכסף
נמצאות כאן איתנו על המיטה,

על השמיכה, החולצה
משהו בבטן התכווץ
פלגים זעירים אך נחושים של קבס ודמעות
החלו זורמים כלפי מעלה
.
למה? שואלת עצמי
הרי הכנת עצמך לכך
הם אומרים לך, כמה יפה את כך.

זה לא העור שעוטף אותך
זה הברק הזה שיש בעינייך
תסתכלי עליו
תתמקדי בו.
כל מה שרצית זה מינימום שינויים,
תופעות מזעריות
קיבלת. חייכי.

לשיער המנופף יד לשלום, ציפית.
חרדות מציפות אותי
למה ומדוע אין לי מושג
אולי זה העיניים שיביטו אלי מהמראה
אולי זה החיוך שייבהל ויברח

אולי דווקא האוזניים שיחדדו שמיעה.
כל חושי מתחדדים בימים אלו
כל איברי קשובים לעצמם
הפה והלשון בוחנים כל דבר מה שעובר דרכם
הבטן מדווחת מה ומתי נכון לה
והראש הפסיק לחשוב
כולו בתוך מערבולת התחושות והרגשות
הימים נעלמים לי לתוך השעות
והשעות נעלמות להן בתוך השבועות
ואני מסתכלת על שיערי הקצרצר
שנמצא בכל מקום
על מגבת המקלחת, סדין המיטה
הכרית, על חולצת הטרנינג הלבן
יודעת שלא אראה מאד אחרת בלעדיהם

אבל משהו משתנה בי בלכתםבהיפרדם מעיטור גולגלתי
מזכיר לי נשכחות ותמונות רחוקות
לוקח אותי עוד קצת
חזרה למחוזות המלחמה 
שבי
מזכיר לי שעוד לא נגמר
מאותת שיש עוד דרך לעשות
עד שאגיע לקו הסיום המיוחל
מטלטל אותי ומחבק אותי
את בדרך סבוכה ופתלתלה
מלאת ירידות תלולות ועליות קשות
והיא כולה אצלך פנימה.

פִּרמי אותה אט אט
בסבלנות לא מוכרת לך
שחררי את
שיערך הקצרצר לדרכו
הוא ישוב לעטר אותך
בדרכו שלו
כששביליך יובילו לנתיבים שבמישור.







תגובה 1:

  1. אני הכרתי אותך אחרי ששיערך נופף לך לשלום. ככה, כמו שאת, את יפה!

    השבמחק