דר' מרשל קלאוס, דר' ג'ון קנל ופיליס קלאוס, חוקרים יידועי שם בתחום ההיריון והלידה, אמרו: "אם דולה הייתה תרופה, זה היה לא אתי להימנע מהשימוש בה".
אולם, לי היה חסר משהו בהבנת המשמעות היותר עמוקה בעצם הימצאותה של הדולה בזמן כלכך אינטימי, מרגש וחשוב במסע החיים של אישה, בן/ת זוגה והרך העומד להיוולד.
ביום שישי משעות הבוקר הקטנות ליוויתי לידה, במסגרת התנדבותי בפרויקט שנקרא "הגר ומרים". מכיוון שאותה יולדת לא הייתה דוברת עברית (וגם לא אנגלית) ואף לא הבינה מה נאמר לה, חששתי שיהיה קשה ללא מילים וללא שיח בינינו, אך מאוחר יותר הסתבר לי שחששותיי היו לשווא...
הבנתי שאני צריכה להרפות מהרצון לעזור, ללמד ולהנחות.
כל שהייתי צריכה היה; להתבונן בה, להקשיב למה שהגוף שלה אומר לה ולי... להרגיש אותה. פשוט להיות אימא, אחות, חברה. להיות שם לצידה כדי שהיא תוכל ללדת בדרכה .
עכשיו, אחרי החוויה הזו, מאוד ברור לי מהי משמעות המילה דולה ומשמעות הנוכחות וההימצאות של הדולה בתהליך הריון ולידה של אישה שבוחרת בדולה ללוות ולתמוך בה.
זו עבודה לא קלה להרפות מהרצון לעזור ולתת, ופשוט לתת לזה לקרות לפי הרצון, הנכונות והדרך של האישה בה את רוצה לתמוך.
בלידה הזו, נוכחותי אפשרה ליולדת להיכנס לבועת הלידה, לתוך עצמה, לים הצירים ולהתמודד איתם בדרכה...
כשהמיילדת דיברה, היולדת לא שמעה אותה. אולם, כשאני חזרתי על אותן מילים, היא שמעה אותי והבינה.
כשחשבתי שהתהליך מתקדם לאט מידי ואולי אמצא דרך לעזור לתהליך להתקדם מעט או לפחות להקל על היולדת את ההתמודדות עם הצירים, הגיע הציר הבא. המחשבה נמוגה ואיתה הגיעה ההבנה שהיולדת התמודדה עם הצירים בדרך שהייתה הכי נכונה לה, והתהליך התקדם בקצב הנכון והרצוי לה ולתינוק.
הבנתי שכל מה שהיולדת צריכה הוא שאהיה שם עבורה, שאלך איתה בדרך בה היא בחרה ללדת, ללטף את היד, לחבק, לדבר, לצעוק איתה את הציר ולנגב את המצח במגבת רטובה.
שכשלידה מתרחשת ומתקדמת, הדולה היא הקיר עליו נשענת היולדת, המעגל העוטף אותה כשהיא רק עם עצמה, הדולה היא המקהלה שמלווה את היולדת בשירתה ונותנת לה את השקט והכוח להגיע לכל תו ומנעד (טווח הצלילים שמסוגל המבצע להפיק) לו היא זקוקה.
הכלים הכי חשובים שהדולה באה איתם הם- היא עצמה, והכוונה היא ליכולת להיות שם לגמרי בשביל מישהי אחרת.
לדעת להגיש ליולדת בדיוק את מה שהיא צריכה ורוצה, גם אם לעיתים הדולה חושבת אחרת.
היכולת בזמן אמת, בשעת תהליך הלידה עצמו, להרפות מהרצון-צורך לתת ולעזור ולכן להרפות מהרצון-הצורך ללמד, להנחות, להדריך, להעשיר (כל זה נעשה כבר בהכנה ללידה) זהו לטעמי הכלי הכי חשוב שצריך להיות לדולה.
כל השאר הם עזרים חשובים אך משניים.
כשאני, הדולה, משוחררת מכל הרצונות והמחשבות שלי על איך אני עוזרת ונותנת מהמיטב שבי לאישה שמולי וזקוקה לי, אני יכולה באמת להקשיב ולהרגיש מה צריכה ורוצה היולדת בה אני תומכת.
שמעתי דברים מדהימים מחברות שילדו עם דולה בלידת בית, בהחלט הרבה ממש שנאמר לעיל ממש ככה יצא להן מהפה. מדהים. עם זאת, אני קצת חוששת. מה קורה אם חלילה יש מצב חירום רפואי? האם הדולה ערוכה להתמודד עם כך?
השבמחק