צבעים

הסרט שלי מלא צבעים
היא מחייכת
בבית שלנו מיליון גוונים
אני אומרת
אדומות הלחיים
היא מסתכלת
כמו התרכיז האדום
שנשפך לי לוורידים.
נושמת את אוויר הים
מרענן, מחדש
מצנן, ממלא

נכנס לגופי בדרכו
ממלא אותי במרחב שבו
מרחיב לב ונפש.
מעודד אותי להקשיב
לגוף שלעיתים זקוק למנוחה
כדי לתת למיצי הפירות
המופקים כימית
לזרום בתוכי ולנקות.
ניקיון המאפשר לי להיות
את עצמי יותר לחוות
התפוז, הרימון, הסלק והגזר
את עצמי מעוררים לי לעזר.
הים בגליו אלי שולח
משב אוויר קר ופותח
ראש,  עיניים
לב ואוזניים.
יושבות שלוש חברות  
ועל מהות חייהן מדברות
חיי שלשתן מלאי צבעים   

האחת בירוקים וכחולים
מעט אדום לאחרונה
השנייה בצבעי פסטל, רוב חייה צבועים.
והשלישית, משחור ללבן, 
מסגול לאדום, מירוק לצהוב
תקפץ.
שיחה נרקמת ומתוכה נובטות מילים
על מערכות יחסים
בין אם לביתה
בין אישה לרעותה
בעל לאשתו
ובין אישה ועולמה
העולם של היום
וזה של המחר
אבל ההוא שבתוכנו בעיקר
זה שבימינו אנו אינו משוחרר.
הכבלים מושלכים
מכל הכיוונים
לרתק אותנו אל מרוץ החיים החדשים.
בהם מי הנהר אינם שוקטים
בזרימה מתמדת גועשים
סוערים, שוצפים
אך לעיתים על מי מנוחות זורמים.
ההם שאין בהם מנוחה
רק ריצה אין סופית
אל קו המטרה.
בשלוות הים אנחנו מבינות
את השיט האיטי בסירות
את הרצון להפסיק לחתור 
את היכולת לעיתים לעצור
לתת לזרם המים אותנו להרפות
לאפשר לנו מנתיבו ליהנות
אל קו הסיום נגיע כולם
מי ברכב, מי ברגל, באוויר או בים.
אין ראשון ואין אחרון.
ללא מדלית זהב וללא כישרון
רק בנתיב המים, בצלילי המפל
ישמעו וינצנצו אגלי העמל
שפיזרנו, הנחנו, נתנו ועשינו
בהלכנו בשלווה ואהבה בנתיב חיינו.